היצירה מבקשת לשרטט חוויה שלא יכולה להיתפס באמצעים לינאריים.
"עליה רק לתת מבט חטוף בסצנה הזו ומיד פניה הופכים ללא מאשרים. היא מחשיבה את רגשותיה ליחודיים כשהיא מסתכלת על עץ, היא רואה יקום מופלא בתוך אצטרובל.
עם פטיש קטן היא תופחת על המציאות; רופאת שיניים נלהבת של השפה. עצי אשוח הופכים לפסגות הרים בודדות בשבילה. קו האופק משוך בספקטרום של צבעים. במרחק נשמע רעם עדין כמעט בלי ניתן לשמיעה, אלה הם ענקי המוסיקה והשירה- מוסווים כמטוסים."
אלפרידה ילינק 'הפסנתרנית'